<h1>רבינו ירוחם ני"ז ח"ה</h1>
<h2>דף ב.</h2>
לפני אידיהן של גוים פי' הטעות שלהם שעושין בו שמחה אסור לשאת ולתת עמהם ג' ימים להשאילן ולשאול מהן להלוותן וללוות מהם לפרען וליפרע מהם כך פשוט במשנה בע"ז. ופרש"י אסור לשאת ולתת עמהם כל משא ומתן אפילו של מכירה וקנייה, ויש בזה חלוק כי דבר המתקיים אסור למכור ומותר ליקח ודבר שאינו מתקיים מותר למכור ואסור ליקח כמו שאכתוב. ופר"ת כי כל משא ומתן של מכר מותר ואינו אסור אלא למכור להם מידי דהקרבה דבר מתקיים עד יום אידם וקבלת דורון. ואפילו לזה הפי', דבר שאין מתקיי' אין לוקחין מהן משום דאזיל ומודי. ולהלוותם, פר"ת דוקא בלא רבית אבל ברבית מותר.
<h2>דף ו:</h2>
ובגמרא חלקו אם עבר ונשא ונתן לפני אידיהן, ר"ל אמר מותר ורבי יוחנן אמר אסור ולפיכך אם נשא ונתן ביום אידם אסור.
ועוד פשוט בגמ' ומלוה בשטר אין נפרעין אבל מלוה ע"פ נפרעין מהן שהוא כמציל מידם. וכתב ר"י דהאידנא אפילו מלוה בשטר נפרעין כי הכל בחזקת איבוד וכל שכן אם יש בה רבית שעושין כמה תחבולו' להפקיע והכל הוא כמציל. וי"א שמלוה על משכון אין נפרעין מהן מפני שאינו כמציל וכן משמע מהירושלמי. וכבר אמרנו [לקמן י"א ע"ב] כי בזמן הזה הכל מותר לפי שאינם עובדי עבודה זרה או משו' איבה כמו שכתבתי.
<h2>דף ח.</h2>
ואלו אידיהן של גוים קלנדא וסרמטיא וקרטיסיס ויום גינוסיא של מלכים ויום הלידה ויום המיתה שיש בה שרפה ויום תגלחת זקנו ובלוריתו ויום שעלה בו מן הים ויום שיצא בו מן האסורים. וגוי שעשה משתה לבנו אינו אסור אלא אותו האיש ואותו יום בלבד כך פשוט בעבודה זרה. פי', ויום תגלחת זקנו ובלוריתו ושעלה מן הים ושיצא מהאסורין, מיירי במלך אבל שאר גוי' אינם עושין איד כאלו. וגם אותו האיש ואותו יום קאי אכולהו מיום תגלח' זקנו ואילך, כי אינו נר' שיעשו כל בני מלכותו יום איד ביום שמגלח זקנו המלך, וכן כתב הראב"ד. ועוד פשוט ורומי שעשתה קלנדא אין אסורה אלא לעובדיה ועיירות הסמוכו' לה משתעבדות לה מותרו'.
<h2>דף יא:</h2>
ועוד בגמ' [ו' ע"א] וג' ימים שאמרנו הן בלא אידיהן. ובגולה אין אסור אלא יום אידם בלבד. וחגתא דטייעי כלומר שעושין הסוחרי' לא קביעא ואין איסור אפי' אותו יום. ופרשב"ם בשם זקנו רש"י ובזמן הזה הכל מותר אפילו ביום אידם שגוים בזמן הזה לאו עובדי עבודה זרה הם אלא מנהג אבותיהם בידיהם. ואין לאסור משום דבר הנאסר במנין, כי מתחלה לא נאסר אלא לעובדי עבודה זרה ולא היתה הגזירה לאותם שאינם אדוקין. וי"א דכיון שכל משאם ומתנם עמנו איכא איבה אם לא ישאו ויתנו ואפילו שאנו קוני' מהם ומלוי' להם ואותן המעות הם מתנדבין ונותנין לגלחין בזמן הזה מכל מה שנותנין לגלחין אין קונין לא נויי עבודה זרה ולא תקרובת אלא אוכלין ושותין אותן ולפי' מותר.
עיר שיש בה ע"ז חוצה לה מותר כגון עטליזא של עזה ולא חשו להם חכמים משום דמי ע"ז ביד גוי. היה ע"ז חוצה לה תוכה מותר כך פשוט. ולמטה [לקמן י"ב ע"ב] אפרש כי זה מיירי ביום שוק שעושין לע"ז למכור וליקח צרכי ע"ז. עיר שיש בתוכה ע"ז אסור ליכנס לתוכה ולא מתוכה לעיר ובזמן שהדרך מיוחד' לאותו מקו' אסור ואם לאו מותר כך פשוט בעבוד' זרה. ובירושלמי [ה"ד] אם הוא אכסנאי אסור בן עיר מותר שיירא מותר שכן דרך שייר' לעבור. ויש אומרים אם יהודי בעיר מותר דתלי' דלדבר עם יהודי הולך. ופר"ת דלא אסרו לילך אלא ביריד של עבודה זרה שהגוי' מתקבצין שם מכמה מקומות לילך לכבד עבודה זרה אבל בעיר שעושי' שם יום איד ואין הולכין שם ממקום אחר מות'.
<h2>דף יב.</h2>
ישב לו קוץ בפני ע"ז לא ישוח ויטלנו מפני שנראה כמשתחוה, ואם אינו נראה כגו' מן הצד או שהפך אחוריו לע"ז מותר. וכן אם נתפזרו לו מעות בבית עבודה זרה או מצא מציאה לא ישוח ויטלנו, ואם אינו נראה כמשתחוה כמו שביארתי מותר. מעין המושך לפני עבודה זרה לא ישוח וישתה מפני שנראה כמשתחוה, ואם אינו נראה מותר. פרצופות המקלחות מים בכרכים לא יניח פיו על פיהם וישתה שנראה כמנשק כך פשוט בעבודה זרה.
<h2>דף יב:</h2>
עיר שיש בה ע"ז חנויות מעוטרות אסורות ושאינן מעוטרות מותרות. ופרש"י ולא אסיר (מיום) [משום יום] אידם, דלא אסרי' אלא דבר שראוי לתקרובת ע"ז או למכור או לקנות מהם דבר שאינו מתקיים אבל דבר המתקיים מותר שסתם מוכר עצב. ופי' רבינו תם דלא איירי ביום אידם אלא ביריד של גוים שנותני' מכס לעבודה זרה. וכן אותם שכתבתי בעיר שיש בה עבודה זרה וכו' [לעיל י"א ע"ב], איירי ביום שוק שעושי' לעבודה זרה למכור וליקח צרכי ע"ז.
<h2>דף יג.</h2>
ועוד פשוט ויום שע"ז מנחת המכס לכל מי שיטול עטרה בראשו ובראש חמורו ואם לאו יפרע יהודי מה יעשה יניח נמצא נהנה לא יניח נמצא מהנה לפי' נושא ונותן ביריד של גוים בהמה תעקר כלו' מנשר פרסותיה מהארכובה ולמטה פירות וכלים ירקבו מעות וכלי מתכות יוליך לים המלח, ודוקא בלוקח מתגר אבל מבע' הבית דלא שקלי מכסא שרי. והולכים ליריד הגוים ולוקחין מהם עבדים ושפחות ובהמו' ובתי' ושדות וכרמים וכותב ומעלה בערכאות הגוים מפני שהוא כמציל מידם. וכתבו בתוס' וכן מותר ליקח באותו היום כל דבר שלא ימצא אח' כך ודבר האבד הוא אצלו, ואם היה לו פרקמטיא אובדת מוכרה ביריד. האידנא נהגו התר לישא וליתן וללוות ולפרען ביום אידם מטעם שפירשנו למעלה [י"א ע"ב] דלאו עובדי ע"ז הם אי נמי משום איבה, וגם אין נוהגין ליתן מכס לעבודה זרה ואפי' יש מכס שהכומרים אוכלין ושותין אותו ואין קונין ממנו לא תקרובת ולא נויי ע"ז, כך כתוב בתוס' בע"ז על ההיא שכתבתי למעלה.
<h2>דף יד.</h2>
ואסור למכור להם אצטרובלי כלומר פירי דארזא, ובנות שוח כלומ' תאני' לבנים, וכל אלו בפטוטרותיהן שיוכלו ליתלות בהן, ולבונה זכה. ומכל אלו מוכרין להם ג' (מינים) [מנים] שהוא חבילה ולא חיישינ' שמא זה הגוי שקנה החבילה הזו יחזור וימכרנה לגוי אחר ויקטיר כי אלפני דלפני לא חיישינן זה פשוט בע"ז. וכתבו בתוס' ודוקא בגוי אבל בישראל חיישינן אפילו אלפני דלפני כגון ההיא דפסחים [מ' ע"ב] דספינה שטבעה עם חטים שאסור למכרם לגוי שמא ימכרם לישראל.
ועוד פשוט ואסור למכור להם תרנגול לבן אבל מוכרו לו בין התרנגולים או קוטע רגלו ומוכרו לו בפני עצמו. ושאר כל הדברים סתמן מותר ופירושן אסו'. (ומי) [ואי] מכריז תרנגול למי מותר למכור לו תרנגול לבן, ואם מכריז תרנגול לבן למי (תרנגול לבן למי) אסור למכור לו תרנגול לבן. ותרנגול קטוע לבן למי אם מוכרן לו שלם, או תרנגול לבן למי ונתנו לו שחור וקנה וכן אדום אם נותני' לו לבן, כל אלו ספק כי עלה בתיקו ואזלי' לחומרא. ונ"ל כי כל זה באותו זמן שהיו מקריבין כל אלו הענינים, אבל בזמן הזה דברים ידועים הם שעושין מהם תקרובת, כי אין עושין לא מפירו' ולא מחטין ולא מתרנגול, ומה שמשחקין ביום איד ידוע שלהם בשנה בענין התרנגול שחופרין חפירה ומשימין בה תרנגול וזורקין לו אבני' ומי שאינו יכול להכותו פורע דבר ידוע, אולי כי זה ענין התרנגול מקדם והם עושין ואינן יודעי' מה עושין אבל מ"מ בזמן הזה אין כונתם בענין התרנגול כלל לע"ז כי אם לשחוק של הבל, ולכן נ"ל שאין לחוש בזה התרנגול כלל למוכרו להם ואין חוששין בזה לא באדום ולא בלבן ולא בשחור.
<h2>דף יד:</h2>
ועוד פשוט וסתמן שאמרנו שמות' ופירושן אסור סתמן חיטי אפילו שאמ' חטין לבנו' אני מבקש כיון שלא אמר בפי' ע"ז, ופירושן שאמר בפי' לע"ז ולפי' אסור. נ"ל מכאן כי הגלחין הקטנים המבקשין מים בבית שום יהודי ואומרי' בפי' שרוצין אותם לשום ברהטים של ע"ז לטבול בהן כשמשמדין או בשביל מים טמאי' לזרוק על פני בני אדם, כי אסור ליתנם להם זולתי אם בקשו סתם מים, וכן הזהרתי לאנשי ביתי שלא ליתנם להם כשמבקשין אותו לדלות מבורי. בזמן הזה שנהגו להקטי' לבונה לע"ז אסו' למוכרה לגלח או לכומר כך כתבו בתוס' בע"ז. ונ"ל דה"ה לגוי או לגויות הקדשות שרגילו' תדיר לקנותן להקטי' לע"ז. שעוה ביום אידם כתבו בתוס' שאסו' למכרה לגלח או לכומר, פי' וכן לגוים כמו שכתבתי למעלה שעושה ממנו תקרובת ועובר משום ולפני עור וגו', אבל בשאר ימים מות' למכור שעוה לגוים כי סתמן מותר. גביע שלהם שקנאו ישראל אחר שפגמו הגוי ובטלו אסור למוכרו לגוי דבשביל פגימה קטנה לא יניח לעבוד לו. וכן ספרי' פסולים אסור למכור להם משום ולפני עור וגומ' כך כתבו התו' בע"ז. ונסתפקתי אם בכלל ספרים פסולין הם ספרי כ"ד הכתובין בגופן שלהם כלומר בלשון רומי הנקרא לאטין, או דוקא ספרי תורה חדשה שלהם המזוייפת. ונ"ל דה"ה ספרי הכ"ד, כי בודאי מי שהעתיקם להם שנה בלשונו כדי לפקרם ולחזק אמונתם ולהטעותם כמו שעשה בכרו ידי ורגלי, וכן עשה בוהנה ג' אנשים שהעתיק אישי' כדי לזייף אמונת השלוש כי איש שם מונח על כל נמצא אפילו שאינו גשמי כדי לומר שאחד מהם הוא רוח הקדש מה שא"א להיות באנשים כי אנוש הוא שם מונח בלשוננו על גופני וזה אינו יכול להיו' לפי אמונתם שיהיו שלשתם גופנים. ומה אאריך הנה בפי' כתב להם בתורת משה רבינו ע"ה במקום אני אמית ואחיה אני אמות ואחיה וכן בכמה מקומות הטעם כיוצא בזה, ולפיכך נ"ל שכל ספר אסור למכור להם.
<h2>דף לב:</h2>
גוי' ההולכים לתרפות פי' לטעות שלהם אסור לשאת ולתת עמהם בהליכה ובחזרה מותר, ואם קשורים זה בזה כלומר שמתחברי' כלם יחד אפילו בחזרה אסו' כי רצונם לחזור שם כיון שקשורין יחד בחזרה. וישר' ההולך לתרפות בהליכה מותר ובחזר' אסור. וישראל משומד בין בהליכה בין בחזרה אסור. וגוי ההולך ליריד בין בהליכה בין בחזר' מות', וישראל ההולך ליריד בהליכה מותר שמא יחזור ובחזרה אסו' כך פשוט. ונראה כי בזמן הזה אין עושין יריד לשם ע"ז ומותר ללכת ליריד ליקח ולמכור. יריד בלע"ז פיריא.
<h2>דף מב:</h2>
אפרוחים שקננו באשרה ואינן צריכין לאמן מותרים ולא יעלה לאילן ליטלם אלא יתיז בקנה הקן ולא חיישינן שמא יעלה, אבל ביצים או אפרוחי' הצריכין לאמן אסורים כך פשוט.
<h2>דף מג:</h2>
אסור לעשות דמות חמה ולבנה ככבים ומזלות, ואפי' לשהותו אם עשאו גוי שמא יחשדוהו שעובדן, זולתי אם הוא דבר של רבי' כגון אדם גדול דשכיחי רבים גביה או שני אנשים הנכנסים לבית שיש שם צורה שאין חשד במקום רבים כך פשוט. וכתב ר"י דאפי' שאינו בולט. וכן כתב הרמב"ם. וכתבו התוס' ודוקא דמות של שלם אבל של פרקים מותר. ועוד פשוט ולהתלמד מותר אפילו דמות שלם. וטבעת שחותמה בולט אסור להניחה ומותר לחתום בה, שוקע אסור לחתום בה ומותר להניחה. והאי חותם מיירי בחמה ולבנה ככבים ומזלות. ופרצוף אד' אסור לעשותו, ואפי' להשהותו אם עשאו גוי משום חשד. ודרקון והוא צורת נחש ויש לו סנפיר וקשקש' בי פרקי צואר מותר לעשותו ואסור לשהות. וכתבו התוס' דדוקא גולם שלם אדם ודרקון וצורה בולטת אבל צורת ראש בלא גוף שלם שרי. ובח"ד בדין המוצא כלים וכו' כתבתי [לעיל מ"ב ע"ב] אם יש לו כלי שעליו צורת אשה ובנה מניק' או שתי וערב ועליו צורת איש תלוי אם אסור לשהותו בזמן הזה. ועוד פשוט ואסור לעשות חיות ואופנים ושרפים וכרובים ומלאכי השרת. ולא בית תבנית היכל ולא אכסדר' תבנית אולם ולא שלחן תבנית שלחן ולא מנור' תבנית מנורה אבל עושה אותה של ה' או ו' (מנורות) [נרות] אבל של ז' אסור כדרך שעשה משה אפילו של שאר מיני מתכות. ונשר ושור ואריה כתבו הפסקנים כי כל אחד לבדו מותר לעשותו ולשהותו ואינו אסור אלא דמות ד' חיות יחד. ועוד כתבו הפסקנים אף על גב דבדרבים ליכא חשדא מכוער הוא להם. והמצעות שעושין בהן אותן צורות אסור לעשותן שהרי הן נעבדות וראוי לנדותו אם לא ימנע, כך כתבו המפרשים.
<h2>דף מד:</h2>
ע"ז שעשו לה מרחץ הנה המרחץ נוי לע"ז ואסור לרחוץ בו מדרבנן, אבל מרחץ של רבים שעשו לו עבודה זרה מותר לרחוץ בו כי היא נעשית נוי למרחץ, ועוד שאינה יכולה לגזול הרבים כלומר לגזול המרחץ כך פשוט.
ועוד פשוט עבודה זרה שיש לה גנה או מרחץ נהנין מהם שלא בטובה ואין נהנין מהם בטובה. כלומר בטובת כומרים וכן שלא בטובה אבל בטובת עובדיה שרי. וכן אם היה שלה ושל אחרים כל זה פשוט. ופרש"י בטובה בשכר. ועוד פרש"י בטובה שמחזיק טובה לכומרים, וזה האחרון תפס עקר רבינו תם. והתוספות כתבו כי אפילו בטובת דברים אסור ועוד מוכח שאם היה אדם חשוב אפילו שלא בטובה אסור כי שלא בטובה שלו חשוב בעיניהם כטובת אחרים. ועוד כתבו בתו' דלא אסרו אלא כשע"ז בתוך הגנה או בתוך המרחץ דומי' של אנדרוטי, אבל עבודה זרה שיש לה גנה או מרחץ ואין עבודה זרה בתוכה נהנין ממנה בטובה ושלא בטובה. מותר לטחון ולאפות ברחים ותנורים של כומרים שעושין בשכר ואין מחזיקין להם טובה ואפילו בשכר מותר כיון שאין הרחים והתנור בחצר של עבודה זרה, ולא דמי ליריד של ע"ז דאסור לתת להם מכס מפני שקונין ממנו נויי ע"ז ותקרובתה, אבל האידנא אינו אלא חוק הכומרים ואין עושין מהם צרכי עבודה זרה אלא הנאתן, כך כתב הרא"ש בההיא שכתבתי למעלה. חלילין של ע"ז אסו' לספוד בהן. חנויות של עבודה זרה אסור לשכור מהן שגובה לעבודה זרה. ואם היו מעלי' שם למדינה [מותר] לשכור (בהן) [מהן] אף על פי שהן לצרך ע"ז, פי' ואף על פי שגובה לע"ז, כך פשוט בירושלמי דעבודה זרה [פ"ד ה"ג] וכן כתוב בתוספות.
<h2>דף מז.</h2>
מי שיש לו כותל סמוך לע"ז ונפל אסור לבנותו, ומניח ריוח בינו ובין עבודה זרה ד' אמות, ואם הכותל מחצה שלו ומחצה לע"ז מניח מן היסוד שלו שני אמות ושני אמות אחרות כונס בתוך שלו כי השתים מיסוד הכותל הם מע"ז, וריוח האמות הד' שמניח בינו לבין עבודה זרה מניח שם קוצים שלא ישתמשו שם בני ע"ז, או בית הכסא לתינוקות שאינו יכול לעשותו בית הכסא לגדולי' משום צניעות הנכנסין לע"ז. ואם הכותל בינו לבין עבודה זרה, אבניו ועציו ואפרו אסורין בהנאה ומטמאין כי לא הוברר החצי שלו כי אם ביסוד כך פשוט.
<h2>דף מח:</h2>
לא ישב בצל האשרה אפילו בצל צלתה ואם ישב טהור, ולא יעבור תחתיה ואם עב' טמא. ואם היתה גוזלת הרבים שנוטה לרשות הרבים ויש דרך אחרת לא יעבור ואם עבר טהור ואם אין דרך אחרת אפילו לכתחלה מותר, ואדם חשוב אפי' אין דרך אחרת עובר במרוצה כך פשוט.
זורעי' תחת האשרה ירקות בימות הגשמים כי הצל רע להם. והחזרין לא בימות החמה ולא בימות הגשמים, פי' ואף על גב דאמרינן זה וזה גורם מותר, דוקא כשמתערב ההתר והאיסור יחד אבל כאן שהצל עושה הנאה בפני עצמו אסור.
<h2>דף מט.</h2>
ועוד פשוט דהלכה כרבי יוסי דאמר זה וזה גורם מותר. וגנה שזבלה בזבל מותר וזה וזה גורם הוא כך פשוט.
<h2>דף נא:</h2>
ועוד פשוט עבודה זרה שיש לה גנה או מרחץ נהנין מהם שלא בטובה ואין נהנין מהם בטובה. כלומר בטובת כומרים וכן שלא בטובה אבל בטובת עובדיה שרי. וכן אם היה שלה ושל אחרים כל זה פשוט. ופרש"י בטובה בשכר. ועוד פרש"י בטובה שמחזיק טובה לכומרים, וזה האחרון תפס עקר רבינו תם. והתוספות כתבו כי אפילו בטובת דברים אסור ועוד מוכח שאם היה אדם חשוב אפילו שלא בטובה אסור כי שלא בטובה שלו חשוב בעיניהם כטובת אחרים. ועוד כתבו בתו' דלא אסרו אלא כשע"ז בתוך הגנה או בתוך המרחץ דומי' של אנדרוטי, אבל עבודה זרה שיש לה גנה או מרחץ ואין עבודה זרה בתוכה נהנין ממנה בטובה ושלא בטובה. מותר לטחון ולאפות ברחים ותנורים של כומרים שעושין בשכר ואין מחזיקין להם טובה ואפילו בשכר מותר כיון שאין הרחים והתנור בחצר של עבודה זרה, ולא דמי ליריד של ע"ז דאסור לתת להם מכס מפני שקונין ממנו נויי ע"ז ותקרובתה, אבל האידנא אינו אלא חוק הכומרים ואין עושין מהם צרכי עבודה זרה אלא הנאתן, כך כתב הרא"ש בההיא שכתבתי למעלה. חלילין של ע"ז אסו' לספוד בהן. חנויות של עבודה זרה אסור לשכור מהן שגובה לעבודה זרה. ואם היו מעלי' שם למדינה [מותר] לשכור (בהן) [מהן] אף על פי שהן לצרך ע"ז, פי' ואף על פי שגובה לע"ז, כך פשוט בירושלמי דעבודה זרה [פ"ד ה"ג] וכן כתוב בתוספות.
